מצפרדע לנסיך - על מיחזור ומיחדוש

בשבועות האחרונים אני נסחפת אחרי רעיונות יצירתיים כאלה ואחרים ומנסה כל מני טכניקות בנגרות - ככה בשביל הכיף.
השליטה שלי במסור הג'יגסו משתפרת, אני כבר אלופה בהברגה וקדיחה ולצבוע היטב זה כוח העל שלי ממזמן :)

חלק מהפרוייקטים אני בוחרת וחלקם בוחרים אותי.

חדר השינה שלנו - המשך

זוכרות את שדרוג החדר?  

לאט לאט אני מצליחה להוסיף עוד נדבך לפרוייקט והפעם המשימה היתה פינוי שטח על השידה שלי.

הזבל של השכן ירוק יותר

אין דבר שמשמח אותי יותר מליצור בחומרים שהיו בדרכם לפח: חלקי עץ ופלסטיק שמצאתי ברחוב, כבלים ישנים של תקשורת, צינורות שמצאתי באתר בניה...

היצירה מהסוג הזה מוכיחה לי שוב ושוב כמה הזבל של השכן ירוק יותר (#הזבלשלהשכןירוקיותר)

מהפכה בבית

בימים האחרונים מאז הפציע עלינו החופש הגדול, החלטתי לעצב סוף סוף את חדר השינה שלנו (ההורים). זה החדר היחיד בבית שלא עבר שום שיפוץ או עיצוב ואחרי כמעט 4 שנים בדירה, הגיע הזמן. הפרוייקט ימשך כנראה עוד ימים רבים היות שיש הרבה מה לעשות, ואני כמובן מתעקשת לעשות הכל לבד...

הרובוטים משתלטים

מי שעוקבת אחרי מספיק זמן כבר יודעת שבשנה האחרונה החלטתי ללמוד נגרות. עשיתי קורס אחד ועוד כמה סדנאות של נגרות ויצירה חופשית בעץ. אבל איכשהו את התחביב לא הכנסתי הביתה. "זה מלכלך מדי" חשבתי לעצמי "וגם אין לי ציוד".

מה משותף לבלון, אבטיח, תרנגול ומדף?

אם יש חומר שאני ממש ממש (ממש) אוהבת זה רצועות הגבס. מצד אחד פשוט ונגיש בכל חנות יצירה, מצד שני האפשרויות בלתי מוגבלות (כמעט).

את רצועות הגבס גיליתי לפני שנים ומאז אני מכורה. כשיש לי קצת זמן, חשק וצורך, אני יושבת לי בכיף עם ערימה של גרוטאות, מפסלת ומתמסרת ללכלוך...

לאחרונה שוב נחה עלי המוזה וישבתי ליצור. השוונג היצירתי גם הביא אותי לצבוע פסל שעשיתי ממזמן ועד היום ישב לבן ועצוב בסלון:

פורים כבר כאן

כשהייתי צעירה הייתי נוטה להלחץ. עודף משימות מול רצוני לעשות אותן על הצד הטוב ביותר, יצרו את התחושה הלא נעימה שנקראת לחץ.

עם השנים, כשבגרתי והשערות האפורות החלו להחליף את אלה עם הצבע, הבנתי שלחץ לא מועיל לי. יש אנשים שיאמרו שהלחץ מייצר להם מוטיבציה, אבל אצלי הוא רק מייצר כאב ראש ורצון להכנס למיטה ולישון. הבנתי גם, שדברים שנראים לי כ"לא מושלמים", לעיתים נראים לאחרים פשוט מצויין. למדתי איפה אפשר "לעגל פינות" ואיפה צריך להשקיע. ובעיקר למדתי שלא להלחץ, כי יש לי יכולת אלתור מדהימה. אימצתי את המשפט "זה מה יש ועם זה ננצח" ונתתי ללחץ ללכת לשכון בליבם של אחרים.

על חתולים ארנבים ונסיכות

עצמאית או שכירה, איך שלא מסתכלים על זה, יש לעבודה נטייה לשאוב אותי לתוכה. תוסיפו לזה את העובדה שאני עצמאית עם שני עסקים ותקבלו מתכון לעייפות החומר :)

אז החלטתי להקדיש מדי פעם שישי אחד או שניים לפרוייקטים אישיים שעושים לי טוב על הלב.