מה משותף לבלון, אבטיח, תרנגול ומדף?

אם יש חומר שאני ממש ממש (ממש) אוהבת זה רצועות הגבס. מצד אחד פשוט ונגיש בכל חנות יצירה, מצד שני האפשרויות בלתי מוגבלות (כמעט).

את רצועות הגבס גיליתי לפני שנים ומאז אני מכורה. כשיש לי קצת זמן, חשק וצורך, אני יושבת לי בכיף עם ערימה של גרוטאות, מפסלת ומתמסרת ללכלוך...

לאחרונה שוב נחה עלי המוזה וישבתי ליצור. השוונג היצירתי גם הביא אותי לצבוע פסל שעשיתי ממזמן ועד היום ישב לבן ועצוב בסלון:

מזכרת לתמיד. הדרכה: טביעות ידיים\רגליים של הילדים

הילדים גדלים כ"כ מהר. בכל יום יש התרגשויות חדשות עד כי קצת שוכחים את הישנות, אז רציתי להכין מזכרת, משהו שילווה אותי עוד שנים ויזכיר לי כמה קטנים הם היו...
החלטתי להטביע את ידיהם (ורגליהם), כמו כן הייתי נחושה בדעתי להשתמש בחומרים שכבר יש לי בבית. הפרוייקט התחיל אי שם ביולי והסתיים רק היום (ככה זה אצלי כשיש לי פרוייקטים ארועי טווח, אני מורחת...)

הנה התהליך:
בהתחלה לקחתי 2 פאזלים לאמבטיה, שממש כבר לא מעניינים אף אחד. 

רצועות גבס, מספריים ומים

גזרתי את הרצועות

טבלתי במים וציפיתי את הפאזל 

לאחר הייבוש, צבעתי כל פאזל בצבע בהיר, ואז בעזרת מסקינטייפ סימנתי פסים וצבעתי בגוון כהה יותר (כחולים לבן, סגולים לבת)

וזה מה שיצא

אחר כך הטבענו את היד של המהמם והרגליים של המהממת

בשלב זה רציתי להוסיף כיתוב שכולל את שם הילד + תאריך ההטבעה. לשם כך העתקתי תחילה את גודל הציור לדף

ותכננתי איך יראה הכיתוב

העברתי את הכיתוב לציור בעזרת נייר גרפית לבן, צבעתי ו... טדדה!!

מפלצת הנייר הגדולה

יש פינה אחת בבית שמשגעת אותי באופן קבוע: פינת הדואר.
מדהים שבעידן הדיגיטלי אנחנו מקבלים כל כך הרבה ניירת בדואר. בדרך כלל הניירת מצטברת לי על השולחן בכניסה. מדי פעם אני מתעצבנת, מסדרת ומכניסה לתיוק, אבל רוב הזמן שורר שם באלגן. לכן החלטתי לחסל את הבאלגן באופן סופי ולשם כך הכנתי את מפלצת הניירת, שתשמור על הסדר. 
רוצים לעשות כזו? הכנסו להדרכה שכתבתי, עכשיו.

והם חיו באושר ואושר עד עצם היום הזה

פעם אחת, לפני שנים רבות, התכנסנו חברות ALMA בסדנאת פיסול בתחבושות גבס ופיסלתי לי תרנגול.
אני יכולה להכריז בזאת שבשעה טובה, סיימתי סוף סוף לצבוע אותו והנה הוא לפניכם

לירון