כשעידו נכנס לפני שנים לגן בפעם הראשונה גיליתי שמערכת החינוך מצפה מהמשפחה הישראלית שתהיה בעלת רכוש חומרי מסויים: כוס לקידוש, כיפה, תמונות של ההורים מהחתונה ופיג'מה.
באותה הזדמנות גיליתי שבעצם אין לי אף אחד מהדברים האלה בבית, ומכיוון שאני לא טיפוס שמיד מנסה להשלים חוסרים, פשוט אילתרנו בכל פעם שנדרשנו:
כל תופרת שמכבדת את עצמה, ואני ביניהן, עובדת בימים אלו על תחפושות לפורים. אז הנה מה שהספקתי בשבוע החולף:
באופן אירוני תחום הצילום הוא תחום שמאד קשה לי בו. יש לי בלוג יצירה כבר שנים, במשך תקופה ארוכה תחזקתי גם בלוג אופנה (שקצת ננטש לאחרונה), אבל עדיין התחום שהכי קשה לי בו הוא תחום הצילום. כל ביקורת שתעבירו על יכולות הצילום שלי תתקבלנה בהבנה ואפילו בהנהון. אני מודה, צילום זה לא הצד החזק שלי, והלוואי שהיה.
בפוסט הקודם "באנו חושך לגרש" סיפרתי לכן על כך שלמדתי לקדוח בקירות (משל "במקום לתת לי דגים, למדו אותי לדוג"). פנתה אלי קוראת נלהבת של הבלוג (טוב, אני מקווה שהיא נלהבת) וביקשה שאלמד גם אותה לדוג (כלומר לקדוח בקיר). חשבתי שזה רעיון מצויין ובעזרתו האדיבה של בן זוגי צילמתי לכן פוסט על קדיחה בקירות. אני רוצה לסייג ולומר שאני ממש לא מומחית, ושבטח יש מומחים ממני, אבל אני אחלוק איתכן את מה שלמדתי:
השנה החלטתי לעזור לכן ליצור את תחפושת החלומות הפרטית. איך זה עובד, ככה:
