פורים כבר כאן

כשהייתי צעירה הייתי נוטה להלחץ. עודף משימות מול רצוני לעשות אותן על הצד הטוב ביותר, יצרו את התחושה הלא נעימה שנקראת לחץ.

עם השנים, כשבגרתי והשערות האפורות החלו להחליף את אלה עם הצבע, הבנתי שלחץ לא מועיל לי. יש אנשים שיאמרו שהלחץ מייצר להם מוטיבציה, אבל אצלי הוא רק מייצר כאב ראש ורצון להכנס למיטה ולישון. הבנתי גם, שדברים שנראים לי כ"לא מושלמים", לעיתים נראים לאחרים פשוט מצויין. למדתי איפה אפשר "לעגל פינות" ואיפה צריך להשקיע. ובעיקר למדתי שלא להלחץ, כי יש לי יכולת אלתור מדהימה. אימצתי את המשפט "זה מה יש ועם זה ננצח" ונתתי ללחץ ללכת לשכון בליבם של אחרים.

על חתולים ארנבים ונסיכות

עצמאית או שכירה, איך שלא מסתכלים על זה, יש לעבודה נטייה לשאוב אותי לתוכה. תוסיפו לזה את העובדה שאני עצמאית עם שני עסקים ותקבלו מתכון לעייפות החומר :)

אז החלטתי להקדיש מדי פעם שישי אחד או שניים לפרוייקטים אישיים שעושים לי טוב על הלב.

ילד, למה המכנסיים שלך כל כך קצרות???

במשך שנים עידודו שלי לא גבה. תמיד הכי קטן (וגם הכי חמוד) בגן (אמרה אימו המשוחדת). בגיל ארבע אבחנו אצלו צליאק ושינינו את התזונה, אבל עידו לא הצליח לסגור את הפער שכבר נוצר. מאוחר יותר החלטנו ביחד עם הרופאים שלו לטפל בהורמון גדילה. והיום עידודו כבר ממש ילד אחר: קודם כל הוא אוכל ואוכל ועדיין רעב. שנית הוא גובה, ולא סתם, אלא בקצב מדהים של סנטימטר וחצי בחודש.

לא פלא שפתאום צריך לקנות בגדים. ואלו שהיו ענקיים עליו בחורף שעבר, עכשיו קטנים. שלא לדבר על מידת הנעליים שמשתנה כל חצי שעה :).

דודה, למה יש לך אזניים כל כך גדולות?

פעמים רבות אני משתעשעת ברעיון של להגדיל או להקטין פריטים. המשחק של גודל הפריט ביחס לגודל שלנו תמיד מעורר בי השתאות. ככה למשל מאד כיף לראות את שני הילדים שלי יושבים על כסא ענק במוזיאון המדע בירושלים:

August Fun - חלק ב (מצפה רמון)

מכתש רמון

שניה לפני יום כיפור, הנה זכרונות מהקיץ. לגזור ולשמור לקריאה ביום כיפור :).
-----
את הרשומה הזו אני אקדיש לסופ"ש שבילינו במצפה רמון. יש מלא תמונות ומאד התקשיתי לבחור, אז נשימה ארוכה והנה זה בא...