בפנטזיה של כל הורה, הוא רואה את עצמו עם כוס קפה מול הטלויזיה, צופה ברפי רשף, בעוד ילדיו הקטנים משחקים למרגלותיו על השטיח. במציאות זה אף פעם לא קורה: הילדים רבים זה עם זה, תקועים באיזה מסך או סתם מתבכיינים ברקע, בעוד אנחנו רצים מחדר לחדר, מנסים לשמור עליהם שלא יהרגו זה את זה ומשחררים צעקות וגערות כדי שהם יוכלו להתעלם מהם.
בשש שנותי כאמא, למדתי אי אילו טריקים שיביאו אותי קרוב יותר לפנטזיה. לפעמים זה מצליח נהדר ולפעמים ממש לא, אבל החלטתי שלא לשמור לעצמי את הסודות ולחלוק חלק מהדרכים היצירתיות שמצאתי להתמודד עם הקטנטנים
