כל יוצרת מכירה את זה: את מתחילה פרוייקט מתוך כוונות טובות ויצירתיות ואז שנה אחרי, את נזכרת שבעצם לא סיימת אותו מעולם. אולי דחפת אותו לאיזה מגירה, אולי הוא עומד לך על השולחן, מה שבטוח את הפרוייקט ההוא לא סיימת ואולי גם לא תסיימי לעולם (ומי שזה לא קרה לה שתגיד "אני").
בזמן שאני מחכה לגדול בחוג הג'ודו שלו, אני סורגת להנאתי, והנה אחד מהתוצרים - נעלולים לקטנה
את אהבתי לחתולים אני לא שומרת רק לבגדים אלא גם לנעליים. לאחרונה רכשתי זוג נעליים בגלי (סופעונה, 40 ש"ח) ומיד ישבתי לשדרג
לפני:
ואז עם לק (כן, כן, לק - לציפורניים) זה מה שיוצא:
ולבסוף, בעזרת אקריליק
ומאחור:
מיאו!
מי שעוקבת מספיק זמן, יודעת שנעליים משוגעות זה אחד הדברים האהובים עלי בעולם. תנו לי נצנצים, ציורים חמודים, שרוכים מופרעים ועקבים מיוחדים וקניתן אותי. אבל מה עושים כשיש סגנון שאוהבים והוא לא מספיק משוגע? משגעים אותו!
זוכרות את הטרנד הקייצי של סנדלים עם עקבי פלטפורמה לבנים מגומי? לא ממש התחברתי אליו, אבל לטרנד החורפי המקביל שלו דווקא כן. לאחרונה רכשתי במיטב כספי (150 ש"ח) את הנעליים האלה בחנות מקומית:
נחמדות, אבל בהחלט לא "משוגעות". ואז בעזרת צבע אקריליק, ספוג עגול, וחתיכת בד שנגזרה לשרוכים הפכתי אותן לאלה:
וחייבים גם תשומת לב לחלק האחורי כמובן ), את הסרטים הכנתי לבד לפי ההדרכה הזו, רק שבמקום מזלג השתמשתי בכלי מאולתר שהכנתי לבד ממקלות צ'ופ סטיקס ומסקינטייפ
עכשיו אני מרוצה!
השבוע ביקרתי בתערוכת פלטפורמה שמוצגת בגלריית המשכן. התערוכה מציגה נעליים מצויירות ועוד מטעמים. הנה הצצה:
זוכרים שהיה חורף, וקר וגשום? זה היה אז כשהתחלתי עם הפרוייקט הזה. לקחתי זוג נעליים שקניתי ב-50 ש"ח בסוף עונה בפ"ת והתחלתי לצבוע...
ולצבוע
ובנתיים הזמן חלף לו, כדור הארץ הסתובב והחורף הפך לקיץ.
פס של צבע ועוד פס ו...
סיימתי!
והנה עוד פוזה בשביל להשוויץ
יש לי היום יומולדת! מזל טוב לי :)
לירון
בשם "קובי לוי" נתקלתי בפעם הראשונה כשגלשתי במירשתת (internet). הדגמים שלו גרמו לי לעלייה בלחץ הדם מרוב התרגשות. כל זוג יותר מפתיע מקודמו, והיצירתיות פשוט מהממת. איך אפשר לעמוד בפני הדגם הזה
או זה
או זה
אחר כך הפכתי למעריצה שלו בספר הפנים (פייסבוק), שם גיליתי שליידי גאגא נעלה זוג שלו בקליט (המילה העברית לוידאו קליפ), וש-וופי גולדברג רכשה את הבננות המהממות שלמעלה.
ואז הלכתי ללמוד "נעליים מתחילים" בגילדה.
ולשמחתי והפתעתי הרבה הסתבר שקובי מלמד בקורס (!!!).
כשהכרתי את קובי גיליתי שבנוסף לכל הכשרון הזה, הוא גם בחור חמד, עם חוש הומור מצויין וחיוך מקסים. בקיצור התאהבתי :-).
אז מהגילדה לא יצאתי קובי לוי (אפילו לא קרוב), אבל יצאתי עם זוג נעלי אוקספורד שחורות (מכוערות) שאפרסם את תמונתן בהמשך, ועם תעודת סיום.
ולקובי רציתי להגיד "תודה". תודה על ההדרכה המהנה, האוירה השמחה והתקווה שיום אחד גם אני אוכל. ותודה על כל היצירתיות. תמשיך לפרסם את הנעליים המהממות שלך. אני לא יכולה לחכות.
ולכל מי שלא מכירה את הבלוג של קובי - זה הזמן!
אני מתנצלת מראש בפני הקוראות שלי שרגילות לרשומות של תמונות יצירתיות. הרשומה הזו לא כוללת תמונות, אלא בעיקר תלונות :).
כמו שחלקכן יודעות, אני תופרת לעצמי את המלתחה, כבר כמה שנים. ותמיד חלמתי לעשות לעצמי גם נעליים.
השנה החלטתי ללכת על זה ולהתחיל להגשים את החלום. החלטתי להתחיל ללמוד נעליים בגילדה.
מכיוון שאני עובדת בהייטק, החלטתי ללכת על שיעורי הערב שמציעה הגילדה: קורס נעליים מתחילים. הלכתי, ביררתי ונרשמתי.
הגעתי לקורס (היקר: 6700 ש"ח!!!) עם התלהבות של ילדה קטנה: אני הולכת לעשות נעליים! והנה היום כ-7 שעורים אחרי, אני מיואשת, מעוצבנת ובעיקר מאוכזבת.
למה?
אז ככה:
נתחיל בזה שניהול השיעורים היה פשוט מזוויע. 13 בנות בשיעור שבו מתקדמים צעד צעד גורר באופן בלתי נמנע הרבה רגעים מתים. אני מוכרחה לציין שבנוגע לניהול, המצב השתפר מאד לאחר שהתלוננתי. הסברתי למנהלת הקורס ולמנהלת בית הספר מה לא בסדר, והכל שופר - פשוט נפלא (באמת, לא בציניות).
אבל מה? הקורס מכריח אותי לעשות נעלי אוקספורד מעור.
אוקספורד? מעור? איכס! רציתי עקבים, רציתי בד - לא!
עזבו את העובדה המצערת הנ"ל (הקורס מעודד אותנו לעשות דגמים אישיים של נעל שטוחה, אז אולי אפשר לטעון שיש פה מקום לחומרים אחרים), הגילדה מצהירה שזה קורס כולל חומרים לזוג נעליים אחד, כלומר הם מספקים את העור.
מה שהם שכחו להגיד זה שהם מתקמצנים על העור. שהם נותנים צבעים מכוערים, ושאם צריך להוציא עוד חתיכת עור מהמחסן, הם יוציאו לך קודם את הנשמה.
שילמתי 6700 ש"ח, לא כולל חניה בת"א, והם מתקמצנים לי על עוד חתיכה של עור. שלא לדבר על הצבעים (שחור או חום) שהם נתנו לנו.
מכיוון שאני תמיד חוששת שרק אני פולניה, אני כל הזמן בודקת מה חברותי לקורס חושבות, ומגלה שגם הן מבואסות מכל הסיפור הזה. אני לא לבד.
דגמים אישיים זה יופי, אבל כשזה לא חלק מובנה בשיעור, זה הופך ל"מטרד", כשאני צריכה עזרה בדגמים האישיים שלי אני מרגישה שאני "מציקה" למורה, במיילים, או במהלך השיעור.
טענתי היא שגם ככה זה שיעור ערב, וגם ככה זה כנראה הקורס האחד והיחיד שרובינו תיקחנה בתחום הנעליים, אז מה הלחץ על האוקספורד השחורות המכוערות האלה, ולמה לא לתת לנו באמת להגשים חלומות. הרי לא נצא מעצבות נעליים מהקורס, אז למה לא בכיף?
בשיעור האחרון הייתי ממש מבואסת. הגענו לשיעור סדנא ו-3 מכונות לא עבדו (מיותר לציין שגם אם היו עובדות, אין מספיק מכונות ל-13 תלמידות), האור גרוע (מה שעושה לי כאב ראש), והנעל שאני תופרת מכוערת נורא. בקיצור - דיכאון.
ואתן יודעות מה? יום אחרי השיעור, ישבתי בבית על דגם אישי שאני תופרת מבד. ישבתי ותפרתי ונזכרתי בהתלהבות הראשונה שלי, זו שהביאה אותי לשלם 6700 ש"ח (לא כולל חניה בת"א), להפסיד פעם בשבוע ערב עם הבן שלי, וללכת ללמוד נעליים.
נזכרתי בהתלהבות, וכעסתי על הגילדה שהרגו לי אותה.
לצערי הגילדה זה בית הספר היחיד בארץ לנעליים. ככה שהם באמת יכולים לעשות מה שבא להם.
ועוד נקודה אחרונה ומרגיזה. הגילדה מפרסמים ידיעון שבו מפורטים קורסים שנפתחים. שימו לב למודעה המרגיזה על נעליים מתחילים - יש שם תמונה של נעלי עקב (ממש יפות). כזו הטעיה! זה פשוט מרגיז אותי. כשהערתי על זה לבית הספר המנהלת ביטלה את טענותי ואמרה כי הסילבוס ידוע מראש (כאילו זה בכלל סותר את הטענה שלי שזו הטעיה של הציבור).
טוב עד כאן תלונותי. תמונות של נעליים יבואו בעתיד (אני מקווה). תודה למי ששרדה פוסט זה.
לירון
קיבלתי אותן במתנה מגיסתי, והחלטתי לנסות ולשפץ
ככה הן נראו לפני
וככה אחרי
הסתובבתי לי בקניון אחד, מסתכלת על נעליים וראיתי נעלי אצבע מדליקות, שעל הרצועות שלהן היו כפתורים, סרטים וסתם קישקושים. הסתכלתי על המחיר ולא האמנתי: 99 ש"ח! על מה?
למחרת קפצתי לרחוב הראשי בפ"ת, קניתי 2 זוגות של נעלי אצבע, 10 שקלים כל אחת. לקחתי אותן הביתה ועם קצת דבק שידרגתי אותן:
