לפני חצי שנה גילינו שהבן הבכור שלנו חולה בצליאק. אני לא כל כך אוהבת את הטרמינולוגיה של "חולה" ולכן אני אומר מעתה "חי עם צליאק", כי זה מה שאנחנו עושים מאז: חיים עם הצליאק. הכל התחיל בתקופה ארוכה מאד של שילשולים, שבמהלכה לקח הרופא שוב ושוב תרביות ולא גילינו שום דבר. בסופו של דבר, כשהרגיש לי שזה קצת מוגזם הלכתי לדר' גוגל וחיפשת סיבות לשילשולים ממושכים, ומצאתי: רגישויות למזון.
הלכתי עם הממצאים לרופא שהציע לעשות בדיקת דם שמחפשת רגישות לגלוטן. הממצאים היו חד משמעיים: הילד רגיש לגלוטן. לאחר יומיים של תחושת בלבול וחוסר אונים הבנתי שהשד לא נורא, שמעכשיו פשוט צריך לשנות את התזונה שלו ויהיה בסדר. עוד כמה פגישות עם רופאת גסטרו ילדים ודיאטיקנית ועברנו לתזונה נטולת גלוטן.
בדיעבד הצליאק הסביר הרבה דברים אחרים: רמות ברזל נמוכות, ירידה באחוזונים של הגובה והמשקל, עייפות אינסופית וחוסר אנרגיה, תאבון נמוך.
גייסנו את הגננות והצהרון, הצטרפנו לעמותה, קיבלנו דפי הסבר וקראנו המון חומרים. היום אנחנו עושים קניות עם מדריך מזון של העמותה, מקפידים לקרוא ולהכיר את המרכיבים של המזון (דרך אגב: אין חובה חוקית לסמן מזון שיש בו גלוטן, לכן צריך את מדריך המזון של העמותה), מביאים מזון משלנו לאירועים, ומלמדים את הילד לשאול על כל דבר לפני שנכנס לו לפה האם יש בו גלוטן.
המהפך היה מדהים: הילד התחיל לאכול בלי ויכוחים, התאבון שלו גדל. האנרגיות פשוט מתפרצות: לא עוד ילד עייף. הוא עלה במשקל וגבה תוך מספר חודשים בצורה שלא תיאמן: כבר שנתיים בערך שלא היה לנו צורך להחליף מידה בארון, ופתאום במספר חודשים הוא זקוק לבגדים חדשים.
אז למה אני מספרת לכן את כל זה?
קודם כל והכי חשוב, כדי להעביר את המסר שחשוב להקשיב לקול הפנימי שלנו כהורים. אם משהו נראה לכן לא תקין, תתעקשו, תחקרו ותניעו את הרופא. כי אנחנו מכירות הכי טוב את הילדים שלנו, ושם רופא לא יכול לקחת את זה מאיתנו...
ושנית כדי להסביר למה תראו ברשומות הקרובות הרבה בגדי ילדים :). סוף סוף יש לי תירוץ לתפור מכנסיים ושאר מטעמים :). אז הנה קבלו:
ועוד כמה מילים לסיום: בשבוע האחרון, חצי שנה לאחר הפסקת צריכת הגלוטן, עשינו שוב בדיקות דם. הפעם הן יצאו תקינות ואנחנו בעננים. אנחנו וצוות הגן עומדים בכבוד במשימה שלקחנו על עצמנו, והילד למד לשאול ולאכול רק מה שמותר.
אז בריאות לכולנו, וחג שמח!
הלכתי עם הממצאים לרופא שהציע לעשות בדיקת דם שמחפשת רגישות לגלוטן. הממצאים היו חד משמעיים: הילד רגיש לגלוטן. לאחר יומיים של תחושת בלבול וחוסר אונים הבנתי שהשד לא נורא, שמעכשיו פשוט צריך לשנות את התזונה שלו ויהיה בסדר. עוד כמה פגישות עם רופאת גסטרו ילדים ודיאטיקנית ועברנו לתזונה נטולת גלוטן.
בדיעבד הצליאק הסביר הרבה דברים אחרים: רמות ברזל נמוכות, ירידה באחוזונים של הגובה והמשקל, עייפות אינסופית וחוסר אנרגיה, תאבון נמוך.
גייסנו את הגננות והצהרון, הצטרפנו לעמותה, קיבלנו דפי הסבר וקראנו המון חומרים. היום אנחנו עושים קניות עם מדריך מזון של העמותה, מקפידים לקרוא ולהכיר את המרכיבים של המזון (דרך אגב: אין חובה חוקית לסמן מזון שיש בו גלוטן, לכן צריך את מדריך המזון של העמותה), מביאים מזון משלנו לאירועים, ומלמדים את הילד לשאול על כל דבר לפני שנכנס לו לפה האם יש בו גלוטן.
המהפך היה מדהים: הילד התחיל לאכול בלי ויכוחים, התאבון שלו גדל. האנרגיות פשוט מתפרצות: לא עוד ילד עייף. הוא עלה במשקל וגבה תוך מספר חודשים בצורה שלא תיאמן: כבר שנתיים בערך שלא היה לנו צורך להחליף מידה בארון, ופתאום במספר חודשים הוא זקוק לבגדים חדשים.
אז למה אני מספרת לכן את כל זה?
קודם כל והכי חשוב, כדי להעביר את המסר שחשוב להקשיב לקול הפנימי שלנו כהורים. אם משהו נראה לכן לא תקין, תתעקשו, תחקרו ותניעו את הרופא. כי אנחנו מכירות הכי טוב את הילדים שלנו, ושם רופא לא יכול לקחת את זה מאיתנו...
ושנית כדי להסביר למה תראו ברשומות הקרובות הרבה בגדי ילדים :). סוף סוף יש לי תירוץ לתפור מכנסיים ושאר מטעמים :). אז הנה קבלו:
 |
| מכנסיים קצרים - מתכוננים לימים החמים |
 |
| מכנסי מעבר, בדיוק לימים שעכשיו |
 |
| אוהבת את התויות החדשות שלי |
אז בריאות לכולנו, וחג שמח!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה