Translate

חפש בבלוג זה

26.6.2018

יופי לא פרקטי


השבוע נשבר לי סופית. נשבר לי מהפייסבוק שהפך למדמנה אחת גדולה. נשבר לי מאנשים קטנים וגזענים בקבוצת הואצאפ השכונתית שהתלוננו שמלמדים בבית הספר על המורשת התימנית. נשבר לי מתוכניות ריאלטי רדודות שמראות איך אנשים מנסים להתאים את עצמם לבגד ע"י ניתוחים מוזרים. בקיצור, נשבר לי מרדידות, שנאת חינם ואנשים טיפשים.


מתוך תחושת ה"נשבר לי" התחלתי להתגעגע לחברים שעזבתי בהייטק. אם יש יתרון אחד גדול לעבודה בהייטק (חוץ ממשכורת הענק, חדר הכושר, הבונוסים ויום כיף בבריכה בקיץ) זה האנשים. לא כל אחד יכול לעבוד בהייטק, מדובר רק על האנשים החכמים ביותר והאינטליגנטיים ביותר שעברו סינון מאסיבי: מקצועי וחברתי לפני שהתקבלו לעבודה. זה לא שמדי פעם לא "מתפלק" איזה גזען חמום מוח לצוות, אבל זה נדיר מאד. במשך יותר מעשור עבדתי עם אנשים איכותיים ונפלאים שהפכו לחברים שלי. אבל עכשיו, כשהתפצלנו, אנחנו נפגשים פחות ואני תקועה פה עם כל השאר.

אז החלטתי שהגיע הזמן להתנתק קצת. אם יש משהו שאני יודעת לעשות ממש טוב, זה להתנתק: לסגור מחשבים, טלפונים ודלתות. להסתגר בסטודיו הביתי המהמם שלי וליצור. היצירה היא סוג של מדיטציה עבורי והיא מאד מרגיעה אותי. ובשביל שיהיה ניתוק אמיתי, החלטתי שלא לעסוק ביצירה שקשורה לעסק שלי, אלא משהו אישי שלא מצריך ממני תכנון מוקפד של זמנים. פשוט להתמסר לפנטזיה ואז לגזירה ותפירה של פריט אישי שיכולתי לקנות ב-30 ש"ח בחנות, אבל לעשות אותו לבד ב 4 שעות זה הרבה יותר כיף וממש לא "פרקטי", מתוך המחשבה שאני צריכה קצת יופי לא פרקטי בחיים עכשיו.
הסטודיו המהמם שלי
בארון הבדים תמיד יש לי כל מני פנטזיות מקופלות וממויינות לפי צבעים. חלקן אפילו מלוות אותי שנים. אז בחרתי בבד חדש יחסית, בצבע מנטה עם משולשים. ישבתי, חשבתי, ציירתי, גזרתי ותפרתי לעצמי שמלה בדיוק במימדים ובצבעים שאני אוהבת. ואז כדי שיהיה לי ממש שמח בלב, תפרתי אחת גם לעדי.




עכשיו אני מרגישה קצת יותר טוב. יופי לא פרקטי (שהוא דווקא כן פרקטי) תמיד מרומם לי את המצב רוח :)

שיהיה לכולנו יופי של יום,

נשיקות, לירון



3 תגובות: