מזמן לא ישבתי לצייר. סתם כך בשביל הכיף. תפרתי, ניגרתי, צבעתי ושייפתי אבל לא באמת ציירתי.
לפני שנים לצייר דווקא היה דבר שבשגרה, קירות ביתי מלאים בציורים שלי.
אז החלטתי לחזור קצת לציור.
מזמן לא ישבתי לצייר. סתם כך בשביל הכיף. תפרתי, ניגרתי, צבעתי ושייפתי אבל לא באמת ציירתי.
לפני שנים לצייר דווקא היה דבר שבשגרה, קירות ביתי מלאים בציורים שלי.
אז החלטתי לחזור קצת לציור.
"אמא זבלנית" כך הילדים קוראים לי. הם יודעים שלפעמים אני עוצרת את המכונית ליד ערימה של ג'אנק ואוספת "אוצרות".
לפני שבועיים, אחרי אימון הספורט הדו-שבועי, חיכה לי "אוצר" כזה ממש מול פתח הבניין: מיטת מעבר. או ליתר דיוק מסגרת מפורקת של מיטת מעבר.
זוכרות את הכסא החתולי?
אז כמובן שהייתי חייבת לצרף לו חבר. כי אחד זה נחמד ושניים נחמד כפליים (אין ספק, גן הילדים משפיע עלי)