Translate

חפש בבלוג זה

18.3.2021

הזבל של השכן ירוק יותר



"אמא זבלנית" כך הילדים קוראים לי. הם יודעים שלפעמים אני עוצרת את המכונית ליד ערימה של ג'אנק ואוספת "אוצרות".
לפני שבועיים, אחרי אימון הספורט הדו-שבועי, חיכה לי "אוצר" כזה ממש מול פתח הבניין: מיטת מעבר. או ליתר דיוק מסגרת מפורקת של מיטת מעבר.

אז במקום לעלות להתקלח ולאכול כמו כל בת אדם שפוייה, מצאתי את עצמי גוררת חלקים במעלה המדרגות.
כמה ימים אחר כך, כבר דיגדגו לי האצבעות, אז התמסרתי לבאלגן של הנגרות ובניתי ספסל לילדים.

תהליכי בניית ספסל לילדים

במשך כמה ימים עמד אצלי הספסל הבנוי ללא צבע.

ספסל לילדים, ללא צבע

 
התלבטתי לגבי הצבע ולגבי שיטת הצביעה אבל עדי (אוטוטו בת 7!!!) הכריעה את הכף: "צהוב" היא פסקה בהחלטתיות ואני זרמתי.
הפעם החלטתי לצבוע בספריי ולא בצבע כי פני השטח המורכבות הרתיעו אותי.
אין מה להגיד: אני הרבה יותר טובה עם רולר וצבע. 
ספריי תמיד מטפטף לי או נמרח, ולא חשוב כמה התאמנתי על התזה מהמרחק הנכון תוך כדי תנועה (כן, כן, אני מכירה את התיאורייה היטב).
מצאתי את עצמי משייפת בין השכבות את הנזילות ואז מרססת שוב. 
התוצאה נהדרת ומרהיבה ואני (ולא פחות חשוב, עדי) מאד מרוצה



מזמינה אותך לעקוב אחרי תהליך היצירה שלי בדף הפייסבוק
 The Garbage Collector

נשיקות, 

לירון

תגובה 1: